עמוד הבית
עמוד הבית

Content on this page requires a newer version of Adobe Flash Player.

Get Adobe Flash player

עמוד הבית
אתרי סקי
ציוד סקי
חוויות גולשים
ביה"ס לסקי
כללי

   וידאו 

   חדשות 

   סקירת אתרי סקי 

   ספקי חופשות סקי 

   לוח יד שניה 

   לינקים 

ראשי > בית ספר לסקי | לגלוש כל הדרך אל ההר - סקיגייד
שתף  
Academy היסטוריה של הסנובורד

"סקי זה אמנות. סנובורד זה אופנה!" משפט זה תוכלו לשמוע מדי פעם מפיהם של גולשי סקי גאים באתרי סקי רבים בעולם. הגישה המזלזלת במקצת בענף הסנובורד קימת כמעט בכל שנות פעילותו של הענף. גולשי הסנובורד נחשבו במשך שנים לאנרכיסטים ומחולי צרות ולכן לא נתקבלו בשמחה ברוב אתרי הסקי. באתרים מסוימים הם לא הורשו להיכנס בכל, או שהוקצה להם אזור ספציפי בהר. לאחרונה אנו עדים לתפנית והענף זוכה להתיחסות והערכה כספורט לכל דבר. כדי להבין קצת מה עבר על הענף עלינו להתחקות אחר ניצניו, 75 שנה אחורה.

מה זה סנובורד:
סנובורד הוא למעשה גלשן לשלג, ארוך פי שנים מקרש סקיטבורד מוצע וגם רחב מנו פי 1.5. המבנה שלו מעניק לו אפשרות החלקה על קרח בלי לשקוע. כמו אחיו הגדול, ענף הסקי, גם הסנובורד נחשב כספורט חורף אך מבחינת סגנון וביצועים הוא שואב את עיקר השראתו מתחום הסקיטבורד וקצת מהגלישה. רוב גולשי הסנובורד בעבר וגם בהוה היו או שהינם עדין רוכבי סקיטבורד מעולים. הם לקחו את תרגילי הסקיטבורד מהרחוב ואת הרמפות לשלג. אפשר לראות אותם מחליקים על מעקות, מחליקים על שולחנות, מבצעים קפיצות ותרגילי סקיטבורד שונים עם הסנובורד וכמובן גולשים על Half-Pipe משלג, שהוא העתק דומה לאלו שהסקיטרים נוסעים עליהם כבר שנים רבות. הסנובורד, למרות היותו חלק מתרבות ספורט החורף, היה ותמיד יהיה יותר חלק מתרבות האקסטרים.


איך הומצא הסנובורד והאנשים שמאחורי המצאה:
קשה לומר מי באמת התחיל עם הסנובורד. זה לא יהיה הוגן להצביע על אדם ספציפי, מפני שמאז ומעולם אנשים, ובמיוחד ילדים, לקחו חתיכות קרטון או שקיות והחליקו על גבעות והרים מושלגים. כן אפשר להצביע על דמויות מפתח, שבזכותן הענף התפתח וגדל למה שהוא היום.

אחד הראשונים היה ג`אק ברוצ`ט, שב-1929 החליט לחתוך פלטת עץ שהזכירה בצורתה מזחלה, וחיבר אליה את רגליו על ידי פיסות בד ורתמות סוסים. 30 שנה עוברות עד שמתחילה התקדמות רצינית יותר בענף. ב-1965 שרמן פופן, כימאי במקצועו, המציא ופיתח את אב הטיפוס המסחרי הראשון של הסנובורד, שנקרא "סנארפר" ("Snurfer” אישתו המציאה את השם...). הסנארפר היה בנוי משני מגלשי סקי, שחוברו במקביל על ידי חבל שנקשר לחרטום (ה-Nose), ובמרכז הודבק משטח מחוספס למניעת החלקת הרגלים. כך השליטה היתה בדומה לגלישת סקי- במקביל, אך לא יכולת להפריד את המגלשים. את הסנארפר הראשון בנה פופר בתור משחק לבתו, אשר גרה אחריה את כל חברותיה שהתלהבו מהרעיון עד שפופן החליט לרשום את הפטנט על שמו. במהלך שנת 1966 הוא מכר מעבר לחצי מיליון יחידות!

למרות הצלחתו של הסנארפר ולמרות התחרויות המקומיות שפופן ארגן, הוא עדין נחשב לצעצוע נחמד שקונים לילדים לשם בידור. ב-1969, דמיטריך מילוביץ` התחיל את המהפכה בעיצוב הסנובורד. לאחר שבקולג` הוא גלש על שולחנות הקפיטריה ובמדרונות שבסביבת הקולג` הוא פיתח סנובורד על ידי שילוב בין צורת גלשני הגלים ושיטת מגלשי הסקי. ב-1972 הוא פתח את חברת הסנובורד הראשונה שנקראה "וינטרסטיק" (WinterStick) והמשיך לפתח ולשכל את הסנובורדים. בשנים אלו התחיל הספורט לחלחל למודעות הציבור. כתבות וראיונות נערכו עם דמיטריך בעיתונים מפורסמים כמו: “Powder” ,"PlayBoy” ו-“NewsWeek”. למרות שדמיטריך החליט לפרוש מסצינת הסנובורד ב-1980, הוא נחשב לאחד החלוצים החשובים בענף.

את לפיד מהפכת הסנובורד קיבל לידיו ג`יק בארטון (Burton) המפורסם. ג`יק היה גולש סקי מושבע, שלאחר תאונת דרכים קשה לא היה מסוגל עוד להשתף יותר בתחרויות מקצועיות. הוריו לא הרשו לו לצאת לגלוש בים (ולא קנו לו גלשן) וכתוצאה מכך (בלית ברירה) הפך לגולש "סנארפר" נלהב. לאחר שסים את לימודיו באוניברסיטה ב-1977 הוא עבר לגור בורמונט כדי להרויח כמה גרושים על ידי בנית סנארפרים, ותוך כדי כך הוא אפילו פיתח כמה דגמים משלו שאיתם השתף בתחרויות שפופן ארגן. באחת התחרויות, הפתיע בארטון את שאר המתחרים על ידי זכיה במקום הראשון בעזרת אחד הדגמים שבנה בעצמו. הסיבה לזכיה היתה טמונה בפיתוח חדשני, שמאז הפך לאביזר קבוע- הבינדינג (Binding) אשר הצמידו את רגלי הגולש לקרש בעזרת רצועות גמישות. שיטת הבינדינג הגדילה את יכולת השליטה בקרש ונתנה עוד דחיפה רצינית לענף.

באותן שנים במקביל לבארטון החל טום סימס, בעל חברת סקיטבורדים ידועה (Sims), לפתח סנובורדים משלו. האובסיה של סימס לסקיטבורד הניעה אותו בצעירותו לצאת לשלג עם קרשי סקיטבורד, שאליהם הדביק שטיח מלמעלה ופיסת אלומיניום מלמטה וגלש את המורדות שסביב ביתו. בעזרת חברו ושותפו צ`אק ברפוט הוא התחיל ליצר סנובורדים "אמיתים" (בשנת 1977), כאשר ברפוט היה זה שבנה את הקרשים עצמם ויותר מאוחר נפרד מבארטון כדי לנסות להקים חברה משלו, אך זו כשלה לעמוד בקצב של חבריו (בארטון וסימס), שהפכו עם הזמן ליצרני ענק.

ב-1980 הציג בארטון לראשונה סנובורדים, שהיו מבוסים על P-tex (החומר מנו עשוים מגלשי הסקי). כלומר, הוא הפך את הקרשים לחזקים וגמישים יותר (למרות שאומרים שהחברה של דמיטריך – וינטרסטיק - השתמשה ב-P-tex כבר ב-1974). באותה שנה חתם סימס חוזה עם חברת Vision, שהיתה חברת סקיטבורד גדולה ובעלת משאבים (כיום קצת פחות). חוזה זה הציל את סימס מפשיטת רגל והעמיד אותו בכבוד לצד בארטון בשוק הסנובורד.

כמעט בכל ענף ספורט, ואפשר לומר אפילו שבכל ענף בחים, התחרויות הם הזרז שעוזר להתפתחות הספורט. החדרת מוטיבציה בספורטאים להשתפר ולהתאמן מגדילה את מודעות הציבור ותורמת לחשיפה ולצמיחה של הענף.


השלב שבו ה"צעצוע" הופך לספורט לגיטימי:
ב-1982 התקימה לראשונה במדינת ורמונט (ליד ודסטוק) אליפות ארה"ב בסנובורד באתר שנקרא “Suicide Six". מטרת התחרות היתה לשרוד ירידת קמיקזה תלולה. תחרות זו פתחה גל תחרויות בכל העולם, כשנקודת הציון החשובה ביותר היתה ב-1994 (אז הוחלט להכליל את הסנובורד באולימפיאדות החורף). אכן, באולימפיאדת 1998 שהתקימה בנאגאנו שביפן, התחרו הגולשים בתחרות סלאלום ענק ובחצי צינור (Half Pipe). סוף סוף גולשי הסנובורד קיבלו הכרה עולמית (ומדליות).


האתר בורמונט נחשב לאתר החלוצי משום שהתקימו בו תחרויות רבות בתחילת הדרך וגם משום שב-1986 נפתח שם בית הספר הראשון לסנובורד (בארה"ב).

במשך כל שנות ה-80 התפתח הענף בצורה מהירה ביותר והדבר התבטא בשני כיונים:
1. הדפסת מגזינים חדשים (1985– המגזין הראשון שהתעסק אך ורק בסנובורד).
2. התפתחות טכנית (1986– הוספת ה"סכינים", מסגרת ברזל מסביב לדופן התחתונה של הקרש לשם ביצוע סיבובים חדים, על ידי "חיתוך" השלג).

אמנם נראה כי הספורט התפתח בצורה יפה ומהירה, אך המציאות היתה קצת יותר מתסכלת לגולשים חדורי המוטיבציה. אפילו ב-1985, כשהספורט היה כבר מוכר ואלפי גולשים התעסקו בו, רק 39 אתרי סקי מתוך ה-600 שהיו פתוחים באותה תקופה בארה"ב הרשו לגולשים לגלוש על הר. בעלי אתרי הסקי טענו כי הסיבה טמונה בעיות ביטוח, אך כבר ב-1977 דמיטריך מילקוביץ` הנ"ל המציא אישור בכתב מחברת ביטוח גדולה, שאישה את חשדותיהם של רוב גולשי הסנובורד. האישור הראה כי הגולשים היו מכוסים תחת ביטוח הסקי הרגיל שהיה לכל אתר.

הסיבה לאפליה היתה פשוט מסיבות סטיגמה. רבים מגולשי הסנובורד באו מעולם הגלישה והסקיטבורד והיו בדרך כל נערים מתבגרים, שנראו לרוב גולשי הסקי כפאנקיסטים עושי צרות. אמנם חלק מהסטיגמות היו נכונות מפני שהקונספט של הספורט הוא ספורט רדיקלי פורץ גבולות, שאליו נמשכים אנשים לא גבולות, אך כמו כל סטיגמה היא נדבקת לקהילה שלמה בגל מיעוט בולט. לקהילת הסקי השמרנית יחסית היה קשה (ועדין קשה) לקבל את האורחים החדשים על הר. דוקא הפריצה הגדולה והמהירה של הספורט גרמה לרבים לחשוב שמדובר רק באופנה או בשיגעון חולף, שיעלם ברגע שימצא שיגעון חדש...

טוב, בינתים לא נמצא שיגעון חדש והסנובורד הפך לאחד מענפי הספורט החורפים הגדולים ביותר. הדבר מתבטא בכמות הכספים שמושקעים בספורט ומספר החברות הרבות הקשורות לענף. רבות מהחברות הלו הגיעו מתחומי עיסוק שונים (או בעצם לא כל-כך שונים) כמו הגלישה והסקיטבורד. בינהן: Santa-Cruz או Ocean Pacifict. הסטיסטיקות מראות כי גולשי הסנובורד תופסים כ-25% מכל העוסקים בספורט חורף, ומספרם בארה"ב בלבד נאמד בשנת 2000 על 7.2 מיליון גולשים!

לסיכום:
ענף הסנובורד הושפע רבות מענפי גלישת הגלים והסקיטבורד בתחילת דרכו. השילוב בין הסנובורד לגלישת גלים כל כך התאים עד שב-1991 התקימה תחרות משולבת. בתחרות התחרו מספר רב של מקצועני גלישת גלים וסנובורד ביחד, פעם בים ופעם בשלג. המנצח בתחרות היה דוקא גולש הגלים Gary Elkerton. הדבר הוכיח שיותר קל למוד לגלוש על סנובורד מאשר לגלוש בים...

כיום הענף משיך בדרכו ומקים סבי תחרויות עולמיות, מפיק מגזינים, סרטים, אופנה ואורח חים. לא משנה לאיזה אתר תגיעו, סביר להניח שתמצאו שכ-50% מהגולשים יחזיקו בידיהם את קרש הסנובורד הארוך, שמזכיר בצורתו סקיטבורד מגודל. הם ינעלו מגפים "בומבסטים", שמזכירים מגפי אסטרונאוט וילבשו את הבגדים הכי צעקנים שהיו בחנות.ברבים מהאתרים תמצאו "סנו-פארק", שזהו אזור המיועד בעיקר לסנובורד ובו בנויות מקפצות ורמפות שונות לקפיצות מטורפות.

אפשר אולי לומר כי הסנובורד הפך באמת לסמל אופנתי, כמו רבים מענפי ספורט האקסטרים, אך הדבר אינו מוריד מערכו של הספורט אפילו במעט. הדבר היחיד שצריך לשים לב הוא שהשליטה על הספורט לא תעבור לשליטת חברות ענק, שלא באמת מענין אותן קידום הספורט עצמו אלא פשוט רוצים נתח מהרוחים.

כתב: שי גיטרמן (A.K.A שובי דובי), מנהל תחום הסקיטבורד במגזין אדרנלין, צלם סקיטבורד ואקסטרים מנוסה, גולש שנים ארוכות בסקי וסנובורד ברחבי העולם.

 
צור קשר  |   מי אנחנו  |   שלח לחבר  |   הפוך לדף הבית
© כל הזכויות שמורות לסקי-פס סקי וסנובורד בע"מ
Designed by Studio Arava    ZOD מערכות מידע בע"מ